<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן של"ו</h1>
<h2>דף ג:</h2>
ההוא גוי דהוה סליק ואכיל פסחים בירושלים. כלומר היה עולה ואוכל ולא בדקי ליה אי גוי הוה או לא דכיון דאמר יהודי אני (מחזקין) [מחזקינן] לו בחזקת ישראל. וקשיא לר' הא דאמרינן ביבמות [מ"ו ע"ב] מי שבא ואמר יהודי אני יכול נקבלנו ת"ל (אותך) [אתך] במוחזק לך צריך שיביא עידיו עמו שנתגייר. ונר' לר' ודאי היכא דלא מוחזק לן דגוי הוא לא צריך להביא עמו עדים (דלאו) [דבלאו] עדים מחזקי ליה בחזקת יהודי. ואם אמר נתגיירתי נאמן כיון דלא מוחזק לן דגוי הוא דהוה ליה הפה שאסר הוא הפה שהתיר דמגו דאי בעי אמר יהודי אני כי אמר נמי גוי הייתי ונתגיירתי נאמן. אבל אם מכירין אנו [בו] ומוחזק לן שהוא גוי ובא ואמ' נתגיירתי אינו נאמן אלא אם כן הביא עדיו עמו. ולא אתי איהו ומרע ליה לשטריה. והיינו נמי דאמרינן [יבמות מ"ז ע"א] מעשה באחד שאמר נתגיירתי ביני ובין עצמו כו' אמר לו נאמן אתה לפסול את עצמך. (אלא) [אלמא] בשהחזיקו בו שהוא (גוי) [גר] לא הוצרך להביא עדים.
